דעה אחרת
מאת מערכת פורסם ב-22.12.2016
פורסם במקור בהארץ ע"י פרופ' עמי וולנסקי
המחלוקת סביב המבחנים הבינלאומיים אינה ייחודית לישראל. היא מסעירה את חוקרי החינוך בעולם ומעוררת תסיסה במדינות רבות. אף כי בעולם קיימים ארבעה ארגונים העוסקים במבחני השוואה בינלאומיים, הדומיננטי שבהם הוא ארגון המדינות המפותחות (OECD) העורך את מבחני פיז"ה. מתוקף הגדרת ייעודו של הארגון, ממוקדים המבחנים בידע שלו מייחסים תרומה רבה לפיתוח כלכלי ותעסוקתי. לקידום מבחניו עושה הארגון שימוש יעיל בסימולציות מחקריות לפיהן עשוי להיות קשר בין שיפור התוצאות במבחן לגידול בתוצר הלאומי.
בהרצאה בישראל בשנת 2011 טען פרופ' אריק הנושק מאוניברסיטת סטנפורד, כי אם ישראל תשתפר ב–25 נקודות במבחן פיז"ה, יגדל התוצר הלאומי ב–628 מיליון דולר. נתונים דומים על מדינות בעולם מפורטים באתר הארגון. האם יש מנהיג בעולם שיישאר אדיש לנוכח הבטחה שכזאת? מנהיגים מאמצים אל לבם את מבחני פיז"ה כאילו היו שטר שפירעונו מובטח, מבלי להתעמק במורכבות הסוגיה. ספק אם יש תוקף לגישה כזאת.
רוב הביקורת על המבחנים מתרכזת בהאדרתם של שניים־שלושה מקצועות לימוד, בעוד ההתפתחות האנושית ניזונה מידע מגוון המייצג תרבויות, מסורות, השקפות עולם, התמחויות וצרכים שונים של אומות. בשנת 2014 פירסמו 80 חוקרי חינוך מהבולטים בעולם, קריאה לעכב את המרוץ העיוור להישגים במבחני פיז"ה, ולבחון מודל הערכה ההולם את מורכבותו של עולם החינוך.
הם טענו כי אין ערך לחיפוש אחר "נוסחת פלא" שתוביל להישגים מהירים ותאפשר לטפס בפרק זמן קצר במעלה הדירוג העולמי, בעוד ששינויים בחינוך מבשילים רק לאחר עשרות שנים. הם סברו כי הדגשת תחומי דעת הרלוונטיים ל־OECD כארגון כלכלי, באה על חשבון היבטים הקשורים לאיכות כגון חינוך מוסרי, אזרחי ואמנותי, והזהירו מפני הזנחת תחומי דעת שאינם קלים למדידה ומפני מדידה שטחית: הרי אין בכוחו של מדד יחיד ללמד על איכותן של אומות שלמות, ולא ניתן להתעלם במדידה מפערים ואי־שוויון בתוך מדינות וביניהן.
ארגון החינוך של מדינות מזרח ודרום אפריקה, העדיף לבדוק את בקיאותם של צעירים על התפשטות האיידס, על פני מבחנים השוואתיים אחרים, בטענה שידע זה עשוי להציל חיים. בגרמניה טענו מומחי חינוך כי הישגים נמוכים במבחני פיז"ה נובעים מההגירה הגוברת אליה, והציעו להשקיע מאמץ יתר בהכנת ילדי המהגרים למבחן. בנורבגיה נאבקו לשמר את המסורת המקומית של תוכניות לימוד המדגישות את חשיבות השונות, בניגוד להשקפה שמייצגים מומחי פיז"ה, וראש ממשלת סינגפור התפאר בהישגי התלמידים במבחנים בינלאומיים, אך קרא תיגר על הגישה המקדשת את מקצועות הליבה ובה בעת מקפיאה את היצירתיות וגמישות המחשבה הדרושות לחברה ולמשק במאה ה–21.
מעמדם המתחזק של מבחני פיז"ה עודד את ה־OECD לעלות מדרגה ולבחון מדדים להשוואה גם בהשכלה הגבוהה. בדיונים שבהם השתתפתי בפריז לפני שנתיים (בתפקידי אז כמדען הראשי של משרד החינוך), התרעתי מפני הסכנה הטמונה ברעיון הזה, מפני שמוחם היוצר של חוקרים זקוק למרחב של חופש פורץ גבולות, ולא למנגנוני השוואה סטנדרטיים ולדירוג של מדינות ב"טבלת ליגה" השוואתית. דעתי הובאה לדיון בצוות במועצה להשכלה גבוהה והועברה לשר החינוך.
הדרך של ישראל להיחלץ מ"מולך" המבחנים הבינלאומיים היא לאמץ מצפן מקצועי ברוח קריאתם של חוקרי חינוך מרחבי העולם, ולהשתחרר מהמלכודת. מצפן כזה כולל הכרה בגיוון התרבותי, בשונות הכישרון האנושי ובצרכים של החברה על פני העדפתם של שניים־שלושה מקצועות יסוד. כל זאת, לצד העמקת ההשקעה בשכבות החלשות.